האם אנשים עלולים להישאר בלי פנסיה?

מה הייתם עושים אילו הודיעו לכם כי כשתגיעו לגיל פרישה, הפנסיה שאתם מצפים לקבל לא תהיה כלל דומה למה שתקבלו בסוף, ולא לטובה? ואפילו אם אתם כבר פנסיונרים, האם ייתכן שיקצצו לכם דרסטית בגמלה החודשית המשולמת לכם?

במאמר נרחב זה נבדוק אם זו רק “בעיה שמעניינת את הסבתא” או שמא מדובר בתרחיש אפשרי.

האם האוכלוסייה הולכת ומזדקנת?

במילה אחת – כן!

רוצים קצת נתונים מספריים?

נתחיל בתוחלת החיים הממוצעת בעולם⁵:

שנת 1950: 47.0

שנת 1970: 58.1

שנת 1990: 64.6

שנת 2000: 67.1

שנת 2020: 73.2

וכעת, נמשיך לחלק היחסי של בני ה-65 ומעלה מתוך כלל האוכלוסייה, על-פי שנים⁶:

שנת 1960: 5.0%

שנת 1980: 5.9%

שנת 2000: 6.8%

שנת 2020: 9.3%

אם כן, לא זו בלבד שתוחלת החיים הממוצעת עולה, אלא שהחלק היחסי של בני ה-65 ומעלה מתוך סך האוכלוסייה הולך וגדל.

האם הגיל הוא רק מספר?

הבה ונבדוק מה עשוה הגיל לתחלואה, לתמותה, לתוחלת החיים בבריאות טובה, וכן לתעסוקה.

1. תחלואה

במחקר שבדק שכיחות מחלות כרוניות בקנדה¹, נמצא כי הסיכוי לסבול משתי מחלות כרוניות ומעלה היה:

גיל 20-34: 3.1%

גיל 34-49: 6.5%

גיל 50-64: 16.4%

גיל 65 ומעלה: 31%

שימו לב: כאשר עולים בגיל מקבוצת הגיל הצעירה עד לגיל 65 פלוס, שכיחות המחלות הכרוניות מזנקת פי עשר!

• תמותה

ע”פ הביטוח הלאומי האמריקני, הסיכון של גברים למות תוך שנה אחת, בהתאם לגיל⁴:

גיל 40: 2.5%

גיל 50: 4.8%

גיל 60: 11.4%

גיל 70: 22.3%

גיל 80: 56.2%

(נתוני הנשים טובים מעט יותר, אך לא משמעותית)

• תוחלת חיים בבריאות טובה

זו “לא חוכמה” לחיות שנים ארוכות. האתגר הוא לחיות את השנים הללו באיכות חיים טובה.

מסתבר כי בישראל, בדומה למדינות אחרות אשר מצטיינות בתוחלת חיים ארוכה (יפן, ספרד, שווייץ, איטליה ועוד), קיים פער ניכר בין “תוחלת החיים הממוצעת” לבין “תוחלת החיים הממוצעת בבריאות טובה“. מתוך פרסום של מכון טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל⁷, עולה כי בשנת 2017 תוחלת החיים הממוצעת עמדה על 82.1 שנים, בעוד שתוחלת החיים בבריאות טובה הייתה 71.7 שנים בלבד.

פירוש הדבר, כי את אחת-עשרה וחצי השנים האחרונות לחיים, בממוצע, אנשים “מבלים” בכאב כרוני, במגבלות גופניות משמעותיות, או אפילו במצב סיעודי.

זאת ועוד: “תוחלת החיים בבריאות טובה עולה לאט יותר מתוחלת החיים הכוללת”. זה אומר, שככל שתוחלת החיים תמשיך להתארך (כפי שקרה עד כה), כך התקופה האחרונה בחיים, זו באיכות חיים גרועה, צפויה להתארך עוד יותר!

• תעסוקה

על-פי מחקר של מכון ברוקדייל², להלן שיעור התעסוקה בהתאם לקבוצת הגיל (ממוצע של גברים ונשים גם יחד):

גיל 35-44: 81.1%

גיל 45-49: 79.9%

גיל 50-54: 77.7%

גיל 55-59: 70.8%

גיל 60-64: 56.5%

גיל 65-69: 30.0%

גיל 70-74: 12.0%

הירידה בתעסוקה אינה נובעת רק “מבחירה חופשית” של האנשים לפרוש מעבודה.

בפרסום “תעסוקת מבוגרים בישראל”³ נכתב מפורשות (ציטוט):

“ככלל, עובדים לאחר גיל 45 עשויים לחוות קושי יחסי בשמירה על מקום עבודתם או במציאת עבודה מתאימה. קושי זה משתקף בירידה בשיעור התעסוקה בטווח הגילאים 45-54 ואילך, וכן בעלייה במשך הזמן הדרוש לחיפוש עבודה”.

אם כן, תוחלת החיים הולכת ומתארכת, והחלק היחסי של בני גיל הזהב מתוך כלל האוכלוסייה הולך וגדל.

במקביל, אנו רואים כי הגיל הוא ממש לא רק מספר! עם הגיל, התחלואה והתמותה עולים, זמן החיים בבריאות רעה – הולך ומתארך, והסיכוי להיות מועסקים (למי שמעוניין בכך) צונח דרסטית.

מהי המשמעות הפיננסית של כל אלו?

איך נקבע גובה הפנסיה, נכון להיום?

נפתח בשתי הערות טכניות:

• נדון כאן רק בהסדר הפנסיה הנפוץ ביותר, שנקרא “פנסיה צוברת” (לא נדון ב”פנסיה תקציבית”, שהיא פנסיה שמתוקצבת על-ידי המעסיק, הן משום שמדובר בהסדר הרלוונטי רק למיעוט האוכלוסייה בישראל, והן בגלל שמאז שנת 2002 אפשרות זו חסומה בפני מצטרפים חדשים).
• כמו כן, נתייחס לשכירים בלבד, כי הם מהווים מעל 90% מן העובדים בישראל.

ובכן, כאשר אדם נכנס למעגל העבודה (בדרך-כלל בשנות העשרים לחיים), הוא אמור להצטרף לקרן פנסיה. לקרן זו מופרשים עבורו סכומי כסף על-פי הפירוט הבא:

1. תגמולים על חשבון העובד: בין 6.0% ל-7.0% מן השכר ברוטו.
2. תגמולים על חשבון המעסיק: בין 6.5% ל-7.5% מן השכר ברוטו.
3. פיצויים על חשבון המעסיק: בין 6.0% ל-8.33% מן השכר ברוטו.

חיבור זריז של שלושת הסעיפים מראה כי ההפרשה לפנסיה הינה מינימום 18.5% ומקסימום 22.83%, דהיינו כחמישית מן השכר ברוטו.

כסף זה הולך ונצבר בקרן הפנסיה, אך אינו “שוכב מתחת לבלטות”. כל חוסך קובע לעצמו מה יהיה מסלול ההשקעה של כספו: ללא מניות, בעל אחוז מניות נמוך, בעל אחוז מניות בינוני, בעל אחוז מניות גבוה ועוד תמהילים שונים. ככל שהחשיפה למניות היא גדולה יותר, כך התשואות גבוהות יותר, לאורך השנים. כמו כן, זכותו של החוסך לעבור ממסלול למסלול, כל עוד הוא לא פרש לגמלאות.

כאשר אתם עומדים לפרוש לגמלאות, קרן הפנסיה לוקחת את כל הכסף שנצבר לזכותכם (“החיסכון” או “הצבירה”), מחלקת אותו בערך מספרי שנקרא “מקדם המרה לקצבה”, וכך מתקבל סכום שהוא הפנסיה החודשית אשר תקבלו.

לדוגמה, אם ביום הפרישה לגמלאות צברתם 1,000,000 ₪ ומקדם ההמרה שלכם הוא 200, אזי חלוקת הצבירה במקדם תביא לתוצאה של 5,000 ₪, וזהו גובה הגמלה החודשית שלכם.

מהי המשמעות העמוקה יותר של אותו “מקדם המרה לקצבה”?

מדובר במספר החודשים שנותרו לכם לחיות מרגע הפרישה, בממוצע כמובן.

איך הארכת תוחלת החיים פוגעת בגמלה החודשית?

1. הקטנת הכנסות

נשוב לרגע לדוגמה אשר כבר ניתנה.

הגעתם לגיל 65. פרשתם לגמלאות. הצבירה שלכם עמדה על 1,000,000 ₪. המקדם שלכם היה 200, ולכן גובה הגמלה שלכם הוא 5,000 ₪.

שאלה: כמה זמן תמשיכו לקבל את הגמלה?

תשובה: כל ימי חייכם, אפילו אם תחיו עד גיל 100.

שאלה: 200 חודשים הם רק 16.5 שנים, כלומר הם מביאים אתכם מגיל 65 עד גיל 81.5 שנים בלבד, אז מי בדיוק אמור לממן את יתר השנים, במידה שתחיו עד גיל 90, 95 או 100 שנה?

תשובה: קרן הפנסיה מביאה בחשבון כי הפנסיונרים שהולכים לעולמם מוקדם מן הממוצע “מקזזים” את אלו שמאריכים ימים.

שאלה: אבל תוחלת החיים הרי הולכת ומתארכת, כלומר ככל שנוקף הזמן, כך יותר פנסיונרים יחיו מעל 81.5 שנים מאשר מתחת לזה, אז איך קרן הפנסיה תוכל לשמור על איזון?

תשובה: בתנאים הנוכחיים – היא לא תוכל. המדינה תעלה את מקדם ההמרה לקצבה. המשמעות היא שבשלב מסוים, המקדם יעלה מ-200 ל-250 (זו רק דוגמה), ולכן אותה צבירה של 1,000,000 ₪ תחולק ל-250 וגובה הגמלה החודשית יהיה רק 4,000 ₪ ולא 5,000 ₪. לאורך שנות קיום המדינה, מקדם ההמרה לקצבה כבר עלה מספר פעמים, כך שהסבירות להתרחשות אירוע פיננסי כזה היא גבוהה.

• הגדלת הוצאות

כבר נוכחנו לדעת כי ככל שמזקנים, כך צוברים מחלות. “סל התרופות” בישראל הוא אמנם רחב, אך בכל זמן נתון קיימים טיפולים ותרופות שאינם כלולים בסל, כלומר דורשים מימון מן הכיס הפרטי.

ומה בנוגע לביטוחים רפואיים פרטיים?

• ביטוחים אלו סגורים למצטרפים חדשים מגיל מסוים ואילך.
• ביטוחים אלו מחריגים על-פי-רוב בעיות רפואיות קיימות, כלומר אינם מוכנים לממן טיפולים לבעיות רפואיות שקיימות אצל המבוטח במועד ההצטרפות לביטוח (אמנם ביטוחים קולקטיביים מסוימים מאפשרים להצטרף ללא הצהרת בריאות, אלא שבניגוד לביטוח פרטי, שהוא חוזה אישי בין המבוטח לחברת הביטוח, הרי ביטוח קולקטיבי נקבע תמיד לזמן קצוב, אשר בסיומו רשאית חברת הביטוח לבטל את הביטוח ולא לחדשו. מזה שנים “מרחפים באוויר” איומים כי באחד הימים יבוטלו כל הביטוחים הרפואיים הקולקטיביים).
• גם במידה שמדלגים על שתי המשוכות הקודמות, עדיין נותרת בעיה פיננסית: העלות של ביטוח פרטי בגילאי ה-65 פלוס עשויה להגיע בקלילות למאות שקלים בחודש.

במידה שמתפתח מצב רפואי שהופך את האדם לסיעודי (נזקק לעזרה), אזי מדובר באלפי שקלים בחודש עבור מטפל סיעודי צמוד, ומספר חמש-ספרתי עבור שהייה במוסד! אם לאדם אין ביטוח סיעוד פרטי וגם לא ביטוח סיעוד דרך קופת-החולים, הביטוח הלאומי אמור לשלם קצבת סיעוד, אבל:

• תהיו בטוחים שתקבלו את המינימום ההכרחי, בהתאם לחומרת התלות הגופנית ולמידת הצורך בהשגחה.
• בנוסף, קיים “מבחן הכנסה”: נכון לרגע כתיבת שורות אלה, אדם שהכנסתו החודשית (מכל המקורות יחדיו) עולה על 10,551 ₪ – זכאי רק ל-50% מן הגמלה המלאה, ואדם שהכנסתו עולה על 15,827 ₪ בחודש מאבד לחלוטין את זכאותו לגמלה מן הביטוח הלאומי, אפילו אם הוא סיעודי ב-100%.

אז מנין יגיע הכסף?

הבה ונסכם בקצרה את הנקודות עד כה.

תוחלת החיים הולכת ועולה, אך תוחלת החיים בבריאות טובה עולה בקצב איטי יותר. פירוש הדבר הוא שתקופת החיים האחרונה והחולנית (כאב כרוני, מגבלה גופנית משמעותית, מצב סיעודי) צפויה להתארך. הדבר צפוי לנגוס בפנסיה הן בשל ירידה בהכנסות (כי גובה הקצבה צפוי לרדת בשל העלאת מקדם ההמרה לקצבה)  והן בשל עלייה בהוצאות הפרטיות על בריאות וסיעוד.

כיצד ניתן יהיה להתמודד עם הבעיה?

באופן הגיוני, קיימים שני כיוונים כלליים לפתרון:

1. “האל מתוך המכונה”: פתרונות קסם אשר יעלימו את הנטל הכלכלי של הזדקנות האוכלוסייה.
2. 2.     “משחק סכום אפס”: אין פתרונות קסם. מישהו יצטרך לשלם עבור הזדקנות האוכלוסייה, והשאלה היחידה שנותרה היא לקבוע את זהות המשלם.

האל מתוך המכונה (Deus Ex Machina)

מקור הביטוי הוא בתיאטרון היווני העתיק.

כאשר הגיבור במחזה היווני נקלע למלכודת ממנה לא יכול היה להיחלץ בכוחות עצמו, צץ לפתע אל כלשהו (שלא השתתף במחזה עד לאותו השלב), אשר הובא לבמה על גבי מתקן כלשהו (“מכונה”), וחילץ את הגיבור מן הסבך, כך שהעלילה באה אל סיומה ב”הפי אנד”. בימינו, הביטוי הזה משמש כדי לתאר היחלצות ממצב ביש בדרך נס, כלומר באופן בלתי סביר בעליל.

ככל שמדובר בנטל הכלכלי של הזדקנות האוכלוסייה, אילו פתרונות ייחשבו בתור “האל מתוך המכונה”?

• שגשוג פתאומי של מרבית מדינות העולם

המדינות לא תזדקקנה לתוספת תקציב עבור טיפול בהזדקנות האוכלוסייה, ותוכלנה לממן כל הוצאה בלי להזדקק למשלם המיסים.

כמה סביר זה נשמע לכם, בסולם הנע מ”בלתי סביר בעליל” ועד “ממש לא סביר”?

• פיתוח של תרופות לעצירת ההזדקנות

למעשה, מדובר כאן ב”עולם ללא תמותה”. במידה שזה יקרה, העולם צפוי כמובן לעמוד בפני בעיית פיצוץ אוכלוסין, שהיא קשה לאין ערוך מהזדקנות האוכלוסייה, ומה אז?

• שיפור והוזלת טיפול רפואי באמצעות טכנולוגיה

מדובר יהיה בשילוב בין מטפלים רובוטיים לבין מערכות ממוחשבות, שיאספו אינספור נתונים בריאותיים על המטופלים הקשישים, במטרה לסעוד את הנזקקים באופן מיטבי, למקסם את הטיפול הרפואי, ולצמצם סיבוכים רפואיים.

מבחינה טכנולוגית קיימים כבר ניצנים למגמה מרתקת זו, והיות שהמדע והטכנולוגיה מתפתחים כל הזמן, סביר להניח שהיא רק תתעצם. זה כן צפוי לשפר את איכות הטיפול הרפואי, ואולי לאפשר חיים נוחים יותר, אך כלל לא ברור אם הדבר יפחית או דווקא יגדיל את ההוצאה הכספית על הזדקנות.

כל הפתרונות אשר נמנו לעיל יתאפשרו אולי בעתיד, אלא שאנו חיים כאן ועכשיו. ומה בינתיים?

משחק סכום אפס

ביטוי זה לקוח מתוך “תורת המשחקים”.

הרעיון הבסיסי הוא פשוט: כסף לא ניתן לייצר יש מאין, ולכן כאשר מישהו מרוויח, אזי מישהו אחר חייב להפסיד, כך שבסופו של דבר כל הרווחים מתקזזים עם כל ההפסדים, והסכום של כולם יחדיו הוא אפס. במקרה שלנו, היות שהזדקנות האוכלוסייה עולה כסף רב, גישת “משחק סכום אפס” גורסת ששום כוח עליון לא יוכל להעלים את הבעיה, ומישהו בהכרח יהיה חייב לממן זאת.

נו, אז מי ישלם?

• המדינה תשלם ממקורותיה (בלי להעלות מיסים)

קיימות מדינות עשירות, המשופעות במשאבים טבעיים, אשר יכולות להחליט כי הן מזרימות תקציב לטובת כל מיזם שעולה בדעתן, והדבר לא יבוא על חשבון איש.

מרבית המדינות, ובכלל זה ישראל, הן ממש לא כאלה.

הדרך להזרים יותר כספים למגזר אחד היא לחלק את העוגה בדרך שונה. למשל, המדינה יכולה להחליט לצמצם את תקציב הביטחון או את תקציב החינוך, ולהשתמש בחלקים מתקציבים אלו לטובת מימון הגמלאים. שינוי כזה בסדרי עדיפויות הוא ממש לא פשוט להשגה, וגם עלול לגבות מחיר מן המגזרים אשר יצומצמו (פחות ביטחון, פחות חינוך וכו’), אך תיאורטית הדבר אפשרי.

• האזרחים ישלמו

במילים פשוטות, מדובר בהטלת מיסים, בצורה ישירה או עקיפה, באופן יצירתי יותר או פחות.

בטרם נדון בתרחישי המיסוי האפשריים, עלינו לדעת כי העלאת נטל המס היא לא פעולה שתעבור בשתיקה, וסביר מאד להניח כי תהיינה לכך מספר השלכות שליליות:

• “בריחת מוחות”: מתוך מאמר שסיכם את דו”ח מנהל הכנסות המדינה⁸ עולה כי העשירון העליון לבדו משלם כ-57% מתוך סך המיסים הישירים (מס הכנסה, מס בריאות, ביטוח לאומי) המשולמים בישראל! תיאורטית, אם אנשי העשירון העליון יחליטו כי קצה נפשם לתפקוד כ”פרה החולבת של המדינה”, והם יהגרו לחו”ל, למקום בו נטל המס הוא שפוי יותר, אזי רווחי המדינה ממס הכנסה יצנחו פלאים! אמנם ההסתברות להתרחשות של אירוע המוני כזה היא קלושה, אך אפילו אם רק בני המאיון העליון יעבירו את פעילותם לחו”ל, הדבר צפוי לפגוע בייצור ובייצוא של המדינה ולגרוע מהכנסותיה.
• עידוד להעלמת הכנסות: מדובר ב”עבודה בשחור”, כלומר קבלת ומתן כספים שאינם מתועדים בחשבוניות מס או בתלושי משכורת, מתוך העיקרון לפיו “כשהמדינה דופקת אותי, אדפוק אותה בחזרה”. כולנו מבינים כי כאשר אדם מספק שירות/מוצר בלי לדווח עליו, אזי המדינה אינה יכולה לגבות עליו מס. במידה שהתופעה תתגבר, המדינה תסבול מירידה ניכרת בהכנסות, וכך ייצא שכרה בהפסדה.
• מהומות ומרד: בכך נדון לקראת סוף המאמר, בדיון על “אולד אאוט”. או-טו-טו מגיעים לשם…

כעת, הבה ונעבור על “תרחישי המיסוי” האפשריים.

1. העלאת גיל הפרישה לגמלאות

תרחיש זה כבר מיושם בישראל, והכוונה היא להעלאה המדורגת של גיל הפרישה לנשים.

ילידות שנת 1959 פורשות בגיל 62.

ילידות שנת 1962 תפרושנה בגיל 63.

ילידות שנת 1966 תפרושנה בגיל 64.

ילידות שנת 1970 ואילך תפרושנה בגיל 65.

קרן הפנסיה מרוויחה פעמיים מאישה הפורשת בגיל 65 במקום בגיל 62:

• אישה זו ממשיכה “להזרים” הפרשות לקרן הפנסיה במשך 3 שנים נוספות.
• אישה זו מושכת את הגמלה שלה במשך 3 שנים פחות.

מי שחושב שניתן למתוח את גיל הפרישה כלפי מעלה בלי מגבלה, טועה מן הטעמים הבאים:

ראשית, ככל שגיל הפרישה ילך ויעלה, אזי אפילו אם אנשים ירצו להיות מועסקים, כלל לא ברור שיהיה מי שיעסיקם. הרי בחלקה הראשון של סקירה זו נוכחנו לדעת כי אפילו בני 50 פלוס מתקשים למצוא עבודה ראויה במגזרים רבים, כך שהמחשבה על פתיחת שפע של משרות עבור בני 65 פלוס נשמעת כחלום בהקיץ.

שנית, זוכרים כי גיל 71 הוא הגיל בו מסתיימת תוחלת החיים בבריאות טובה, בממוצע? המשמעות היא שאפילו אם אנשים היו רוצים להמשיך ולעבוד, רבים פשוט אינם מסוגלים לכך מן הבחינה הבריאותית.

שלישית, גמלאים רבים ממתינים בכיליון עיניים למועד הפרישה, כדי שיוכלו סופסוף לקבל קצבה בלי לעבוד, ולהשקיע את זמנם בהגשמת חלומותיהם. הללו יעשו הכול כדי שדחיית מועד הפרישה לא תתממש.

• העלאת ההפרשות הכספיות לפנסיה

זוכרים כי ההפרשה המרבית לפנסיה עומדת כיום על מינימום 18.5% ומקסימום 22.83% מן השכר ברוטו?

תיאורטית, ניתן להגדיר כי היא תעמוד על 25%, או אולי אפילו על 30%, כלומר אנשים יפרישו סכומים גדולים יותר לפנסיה, כך שבבוא היום יצטבר לזכותם סכום גבוה יותר, ולכן גם הקצבה החודשית תהיה גבוהה יותר.

אלא שגם זה אינו פתרון קסם:

• מרבית ההפקדות הללו (פיצויים ותגמולי מעסיק) מקורן במעסיקים, כך שלמעשה זהו “מיסוי בדלת האחורית” על המעסיקים.
• גם החלק שיצטרך העובד להפריש ממשכורתו (תגמולי עובד) יעלה. יש עובדים רבים שמשתכרים שכר נמוך ממילא, כך ש”נגיסה” נוספת בשכרם עלולה לדרדר את מצבם הכלכלי. מדובר למעשה בהקרבת ההווה למען תקווה לעתיד טוב יותר, שלא בטוח כי יתגשם.
• אם תהיה עליה משמעותית במקדם ההמרה לקצבה, הדבר ינטרל לגמרי את הגדלת הצבירה (שתתרחש בזכות הגדלת ההפרשות החודשיות), וכך מה הואילו חכמים בתקנתם?
• אולד אאוט

הספר “אולד אאוט” בוחן תרחיש קיצון, בו תיאוריה כלכלית-חברתית מטורפת הופכת לפרקטיקה מזעזעת.

הספר מתאר מדינה ככל המדינות, בה הדור הצעיר כורע תחת נטל המיסים התופחים, בעוד שנתח גדול מתקציב המדינה מוקדש למימון שירותי בריאות, סיעוד ורווחה לקשישים, שמספרם גדל בהתמדה. מנהיג צעיר וכריזמטי עולה לשלטון, והאג’נדה שלו היא שהגמלאים הינם המקור לבעיה. על כן, במקום שהמדינה תמשיך להזרים להם כספים, הוא הופך את היוצרות, ויוזם מהלכים של כרסום בזכויותיהם, נישולם מנכסיהם, והפיכת חייהם לגיהינום עלי אדמות.

ההסתברות לתרחיש כזה נראית לא גבוהה, לכאורה, אך כמה אנשים האמינו שהנאצים מסוגלים להשמיד 6 מיליון יהודים במחנות? כמה חשבו שארצות-הברית תטיל פצצה אטומית על יפן?

“אנשים הם שפויים” ו”הטבע האנושי הוא טוב ונאצל” הם משפטים רומנטיים אשר נוח לרבים מאתנו לומר, בעיקר כדי להרגיע את עצמנו, אלא שהמציאות באה וטופחת על פנינו פעם אחר פעם, כפי שכתוב בפתיח לספר “אולד אאוט”:

“אפשר לסמוך על הגזע האנושי, שיפיק אנשי זדון שיזרעו חורבן, יגררו עלטה, ויישאו את בשורת האיוולת הרחק ככל שיוכלו. השאלה היחידה היא מה אתם תעשו כנגדם”

בסיכום

הזדקנות האוכלוסייה היא ממש לא בעיה ש”מעניינת ת’סבתא”.

יש לה השלכות רפואיות, חברתיות וכלכליות מרחיקות לכת, המשפיעות על כל מגזרי החברה ועל כל הגילאים. במידה שהמגמה הנוכחית תימשך, סביר להניח שהבעיה לא רק תידפק על דלתם של אנשים בכל הגילאים ובכל המגזרים, אלא אף תפרוץ אותה בבעיטה. אין ספק שדרושים פתרונות לטווח הארוך, וחלקם יצטרכו להיות יצירתיים.

עבור מי שסבור כי הנושא אינו רלוונטי, נציין רק כי האזרחים הצעירים של היום הם האזרחים הוותיקים של מחר…

מקורות:

1. Roberts K.C. Health prevention and chronic disease promotion in Canada 2015
2. תמונת מצב ומגמות בתעסוקה של בני 45-74, מכון ברוקדייל, י.שנור, א. ולדה-צדיק, ג’.ברודסקי, ספטמבר 2015
3. תעסוקת מבוגרים בישראל, שירות התעסוקה הישראלי, ר.הכהן, פברואר 2014
4. Actuarial life table, The Social Security, 2019
5. https://www.worldometers.info/demographics
6. https://data.worldbank.org
7. חשיבה מחודשת על סדר העדיפויות של טיפולים רפואיים בישראל / ל.בוורס, ד. צ’רניחובסקי / מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל / אפריל 2017
8. דו”ח מנהל הכנסות המדינה חשף את הפראיירים של ישראל / אלי ציפורי / גלובס / 27.5.2018

---

לרכישת הספר אונליין בהנחה
נא להקליד שם פרטי ואימייל
קוד קופון יישלח לאימייל שהקלדתם
ואתם תועברו לאתר רכישת הספר